ה' באייר 62 (כיכר המדינה), תל אביב | טל' 03-6869997 | דוא"ל: [email protected]
יצירת קשר
מכתבי תודה
"כבר כשנכנסים פנימה לשיווי משקל, אחרי ההלם של מראה נדיה הדיאטנית, אוכלת לארוחת בוקר (בהנאה!) קרואסון ענק ממולא בשוקולד עם כוס קפה ליד, אפשר להבין שהגעת למקום לגמרי אחר, וזה המקום בו אתה רוצה להתחיל את הדרך לשינוי."
המשך לקרוא...
אני חושבת שהתאהבתי בלילי בגלל הפשטות שלה. בגלל הדרך שלה שנשמעה כל כך פשוטה, אחרת, ובגלל שאחרי שסיפרתי לה את סדר יומי ואת צורת האכילה שלי, היא אמרה לי בכזו טבעיות- "זה ברור, את פשוט רעבה". אני זוכרת שהסתכלתי עליה במבט לא מאמין, מנסה לקלוט, להבין את מה שהיא רק אמרה לי. אף אחד, אף פעם לא אמר לי את זה! זה גם היה נראה לי כל כך לא הגיוני להגיד כזה דבר למישהו שסובל מעודף משקל. כל הדיאטניות הרבות שביקרתי, דיברו במונחים של "שליטה", להחליף את השוקולד ב"חטיף בריאות", במעדן דל קלוריות ובמשפטים כמו "לפעמים גם צריך להישאר רעבה". רק שהם לא הבינו שזו הבעיה, על התחום הזה אין לי ולא הייתה לי שליטה .
השיטה של לילי, היא מאוד פשוטה: לילי מאמינה שאפשר לאכול הכול. ה-כ-ל, בורקסים, שוקולד, עוגות ובצקים. לילי לא מאמינה בתחליפי סוכר או בלחם קל. ולזה מתווסף כלל אחד- כל עוד רעבים. ברגע שנהיים שבעים, ברגע שכבר נהיה נעים בבטן- מפסיקים.
זה נשמע מאוד פשוט, לחזור אחורה, לזמן שאתה תינוק, שאוכל לפי צורך ה"רעב- שובע שלו", שאיפשהו ומשום מה איבדתי בדרך, אבל זו משימה בהחלט לא פשוטה.
השלב הראשון בתהליך היה לטפל בסימפטומים של המחלה ולנסות ולעבור יחד מצבים שמבחינתי היו בלתי אפשריים להתמודדות עד כה.
הראשון ביניהם היה אכילה במסעדה. לצערי, למרות שבעלי ואני חובבי מסעדות מושבעים, ועד כמה שנהניתי מהאוכל, ההליכה למסעדה היה מסע של איבוד שליטה. הדבר החמיר במסעדות אשר הגישו לחם או מאזטים בצורה חופשית ללא הגבלה בצד הארוחה. מצאתי את עצמי בבליסה, שהטעם הטוב כבר מזמן הלך ונעלם. שכבר אחרי אכילה ללא הכרה של המנה הראשונה, אין לי מקום ליהנות מהטעם של המנות האחרות. ובכלל כל המנות נראו לי כמזונות האסורים למאכל עבורי, מלאים בבצק, בשמן, בחמאה, תפוחי אדמה, קינוחים וכל אכילה מהם גרמה לי לייסורי מצפון ולתחושת כשלון. חישובי הקלוריות כבר מזמן אבדו לי ואיתם גם איבוד השליטה.
אחד מכללי המפתח של לילי , שהיא מאמינה בו בדבקות הוא ש"מהאוכל צריך ליהנות", "אוכל זו הנאה, זה חיים". ועל פי ההיגיון הזה, ההנאה מהאוכל היא המטרה במסעדה, ובזה צריך להתמקד. "את לא צריכה לפספס כלום", היא נאמה. וגם אם יש קינוח, ואני שמטעמי כשרות, אחרי שאכלתי בשר, לא אוכלת ממנו, היא הסיקה, מפצה על האכזבה הזו אח"כ במטבח. לכן היא הציעה, שאני פשוט אבקש את הקינוח לפני האוכל, כדי שאני לא ארגיש שפספסתי משהו. שאני ארגיש ואיהנה מכל החוויה של האוכל, ולכן גם הוסיפה, שאפשר ורצוי לטעום מכל המנות.
שחזרנו ביחד ארוחה אחרי ארוחה, והיא הפכה בעקשנות ובהתמדה את כל המזונות שמבחינתי היו ה"אויב", שהיו בלתי אפשריים, לכאלה שניתן לחיות איתם בשלום וליהנות מהם, ובלבד שאני מפסיקה כשאני מרגישה את ה"נעים" הזה בבטן. "אוכל הוא לא אויב!" זה עזר. אני זוכרת את תחושת הניצחון שלי בפעם הראשונה שהתגברתי על אכילה במזנון ארוחת בוקר. לקחתי בזהירות את הצלחת, ועשיתי את מה שלילי אמרה לי. ראשית לבחון מה יש, לראות מה בא לי, מה מתחשק לי, כי זה חלק מהעניין להקשיב לעצמך ולרצונות שלך. לקחת צלחת אחת, לגמור אותה, לנסות ולהרגיש את דרגת השובע, ולהמשיך אם רוצים הלאה. זה עבד. זה היה מבחינתי נס, עשיתי את הבלתי אפשרי! כמובן שמיד התקשרתי לילי…
זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות של מאבקים שניהלנו במהלך הדרך. אני חושבת שהמטפורה הכי טובה שאני יכולה לתאר באמצעותה את התהליך, היא הסיפור של הקוסם מארץ עוץ. הדרך שעשיתי לבד (לפני שהגעתי ללילי), הובילה אותי לקוסם מתעתע ולא אמיתי, של פתרונות אינסטנט. הדרך של לילי הייתה ארוכה ומפותלת ואמנם כללה מפגשים עם מכשפות והליכה בסבך של יערות, אך בסופו של דבר הובילה אותי חזרה הביתה. למקום מבטחים.
במקביל לתהליך מול האוכל, וכחלק מהתהליך, לילי לימדה אותי להתייחס לעצמי ולגוף שלי בכבוד. גם כאן ללילי, יש שני כללי אצבע, שהיא הייתה חוזרת ומשננת לי, עד שהם הפכו להיות חלק ממני. האחד הוא, שצריך שיהיה לך נוח, ונעים שאת יוצאת מהבית. והשני, שגם אם את מרגישה הכי רע בעולם בגלל המשקל, תתלבשי יפה. תשקיעי בעצמך. באמצעות השיטה והאישיות המדהימה שלה, תמיד הרגשתי רצויה אצל לילי. תמיד היה לי ולרגשות שלי מקום. היא האמינה בי, גם ברגעים שהאמונה שלי בעצמי ובתהליך התערערו. היא מעולם לא שפטה אותי, ואט אט התחלתי להאמין בזה גם בעצמי. להיות סלחנית כלפי עצמי. זה היה חלק גדול מהתהליך לשינוי, להתאפשרות הירידה במשקל.
היום, אני כבר קרוב לשלוש שנים לא מקיאה, והגיע השלב שאני מתחילה לאט ובהדרגה לרדת במשקל. לילי לימדה אותי, שזה בסדר להשאיר בצלחת, אם כבר לא רעבים. ואני מוצאת את עצמי לאט ובהדרגה מרגישה בטוחה מול האוכל. להכניס הביתה שוקולד, כי אני יודעת שתספיק לי חתיכה ואת היתר אני אוכל כשאני ארצה.. אני נהנית במסעדות ולא פוחדת. לא סופרת קלוריות, ולא חושך עליי עולמי אם אכלתי שומו שמים בורקס או עוגה לקינוח. כי אני כבר יודעת לסמוך על התחושה הזו שבבטן, שלא מטעה. וזה עובד.
לא מדובר כאן בעוד דיאטנית, בעוד סוג של דיאטה, אלא של בשינוי של חיים. מבחינתי אפילו הצלת חיים. בזכות לילי החזרתי את האיזון ואת השליטה לחיים שלי.
לנדיה היקרה,
לא דיברנו הרבה זמן, ורציתי לעדכן אותך בכמה דברים…
המשך לקרוא...
התקופה האחרונה הייתה המאושרות בחיי וחלק גדול מזה בזכותך, כמו שתיארתי לך פעם את ההרגשה ששוחררתי כמו אסיר מהאזיקים, ככה זה מרגיש. החיים שלי לא תלויים יותר במה לאכול מתי איפה כמה ולמה. כמובן שכמו כל בחורה טיפוסית אני עדיין חושבת על דברים משמינים, עדיין חושבת שאני צריכה להרזות קצת ועדיין מתחשבנת על מה שאני אוכלת. אבל אין מה להשוות למה שהיה קודם, זה לא היה מרפה ממני כל היום, מכניס אותי לדיכאונות וגורם לי לבטל תוכניות. היום מעטות הפעמים שזה עובר לי בראש, זה לא שולט לי ביום ואפילו חזרתי למצב שאני לפעמים שוכחת לאכול כי זה עניין כ"כ שולי בחיים שלי.
אחרי התקופה הקשה שהייתה לי בצבא לא חשבתי שאני אוכל לחשוב כמו בן אדם נורמלי על האוכל ושלא אוכל להקטין את המימדים שזה תפס בחיי, בעזרתך הצלחתי לעשות מעשה שמבחינתי היה כמעט בלתי אפשרי. אני באמת מרגישה בן אדם חדש.
אני יודעת, וגם כולם אומרים לי בזמן האחרון שרזיתי ושואלים אם עשיתי דיאטה או משהו בסגנון, ואני רק חושבת על התהליך שאנחנו עשינו, וכמה זה רחוק מדיאטה. שדווקא אני אוכלת יותר פחמימות ויותר שוקולד יותר דברים שנחשבו אצלי כאסורים וכמה מצחיק שברגע שהורדתי כל מחסום ירדתי במשקל. תמיד ההורים שלי שאלו אותי מה אני עושה איתך בפגישות ואיך זה מצליח. ואמרתי שאני לא בדיוק יודעת, שזה סוג של קסם =)
אז נדיה הקוסמת, אני יודעת שזה תהליך ארוך ואני בטוחה שעוד יהיו לי עליות וירידות בדרך, זו היא לא פרידה ממך רק תודה זמנית.
אני לא יודעת בדיוק על מה להודות לך, כי אני באמת לא יודעת איך עשית את זה. אבל תודה שאת פה בשבילי.
שיהיה לך רק אושר ובריאות
דנה
אני הגעתי לשיווי משקל אחרי שנים של מלחמות במשקל ובאוכל, ואחרי הרבה ביקורים אצל דיאטניות…
המשך לקרוא...
הטיפול אצל נדיה מתנהל לפי הקצת שלי, בלי לנסות להתאים אותי לאיזושהי תבנית, אלא להקשיב לי, להבין אותי ולהכיר אותי, וביחד למצוא את הדרך לעזור לי.
על הטווח הפזיולוגי ומה שבתווך…
המשך לקרוא...
משקלו של כל אדם, כך מסבירה לי נדיה, נע בטווח פיזיולוגי של 2 ק"ג וזאת בלי קשר לעליה או ירידה במשקל. בעברית זה אומר שמדי יום יכול משקלנו להשתנות בטווח של עד שני ק"ג (למעלה או למטה) וזאת בלי שערכנו שינוי תזונתי כלשהו ומבלי שהדבר יצביע על עליה במשקל או ירידה.
ובעברית עוד יותר פשוטה – זאת רכבת ההרים הרגשית שלי. בתחושה שלי – אני נלחמת בעודף משקל ולכן רוצה לראות את הספרות יורדות. יורדות ויורדות, עליה בדרך איננה באה בחשבון. אפילו שאני כבר יודעת את התורה אודות הטווח הפיזיולוגי ב"על-פה", עלייה במשקל (אפילו שהיא בתוך הטווח) מתסכלת אותי מאוד.
חשבתי למה זה שאני מתקשה לקבל את התנודות במשקל (בתוך הטווח), על אף שאני יודעת שאין הדבר מעיד על עליה במשקל? ורצו אל הראש כל מיני תשובות. יתכן שכל כך התרגלתי שהמשקל מגדיר את המאמץ שלי בדיאטה, את המאמץ שלי להיות מושלמת שעלייה במשקל בהכרח מסמלת כישלון. כישלון בדיאטה. כישלון להיות מוצלחת. ויש גם את הקושי לקבל את העובדה שאני יכולה גם לאכול וגם לרדת במשקל, שהרי התרגלתי שעל מנת לרדת במשקל אני "רק" צריכה להכנס למשטר אימים…
נדיה מצאה כלי להרגיע את הרוח הסוערת שלי. היא משתמשת בגרף. הגרף נותן תמונה כוללת (תרתי משמע) כיצד הגוף שלי מתנהג וכיצד הגוף שלי יורד במשקל, בקצב שלו-האיטי -כולל תנודות. הגרף איננו חוסך את התנודות במשקל, וגם לא תמיד את התנודות במצב הרוח, אבל הוא מונע ממני להתייאש. איך שלא מסתכלים על זה נשארו רק 3.5. ק"ג ליעד.
אני מבטיחה להמשיך ולעדכן".
ברצוננו להביע את תודתנו והערכתנו הגדולה אל הדיאטניות, לילי ונדיה, שתרמו מזמנן למען הרצאה בהתנדבות אצלנו במועדון השיקומי.
המשך לקרוא...
פנייתנו אליכם לקבלת הרצאה בהתנדבות, נענתה ע"י הדיאטנית לילי, שהביעה בדרכה האנושית והנעימה את נכונותה לשתף אתנו פעולה מיידית, מתוך אכפתיות ורצון אמיתי לתרום ולסייע…
בהמשך, על-פי שתוכנן הגיע למועדון נדיה, שהעבירה הרצאה של כ-שעה וחצי, במהלכה שטחה בפני החברים מידע רב וחשוב בנושאים הנוגעים לתזונה, רעב ושובע, התמודדות יומיומית וכדומה. נדיה העבירה את ההרצאה בצורה נעימה, קולחת ומקצועית ביותר, תוך התאמת התכנים לאוכלוסייה. כמו כן, ניתן מקום לשאלות החברים, עליהן השיבה נדיה במקצועיות ובבהירות.
החברים הביעו את שביעות רצונם הרבה מן ההרצאה, והכי חשוב- יצאו עם נקודות למחשבה וטעם לעוד!
בתודה והערכה גדולה,
אפרת ואלעד
אכזי מועדון "אנוש" קרית-אונו.
הי לילי,
רציתי להפרד בפסקת testimonial שאת מוזמנת להשתמש בה באתר או בכל חומר שיווקי אחר שלכם …
המשך לקרוא...
אני לא יודעת מה יקרה עד אוקטובר, ואם ארגיש צורך לחזור/להמשיך. חשוב לי להגיד תודה ענקית ולהסביר לך כמה עזרת לי.
הגעתי ללילי כדאי לטפל ב-Binge Eating Disorder. תוך מספר פגישות כל הגישה שלי לאוכל השתנה בעזרת לילי. למדתי להפסיק לתייג מזונות כאסור/מותר ולשלב הכל בחיי היום יום. למדתי מחדש מה זה רעב, מה זה שובע, ומתי נכון לי לעצור. הבינג׳ים נפסקו ברגע שהפסקתי להרעיב ולמנוע. אבל הערך הכי גדול שקיבלתי מהמפגשים היא היכולת להגיד ׳אז מה׳. לא משנה מה אני בוחרת לאכול, ההחלטה היא לא דרמטית, לא מתויגת כהצלחה או כשלון אלא פשוט ׳אז מה׳.
—
מקווה שהצלחתי להסביר במילים כמה השינוי הוא דרמטי! משאירה אותך רק עם קוריוז קטן. נפרדתי גם מהפסיכולוגית שלי. סיפרתי לה שהולך להיות אוגוסט מעניין עם חופשות משפחתיות מורכבות שמועדות לבינג׳. ומיד אמרתי לעצמי, אז מה אם יהיה בינג׳ בחופשה משפחתית מלחיצה. יהיה מה שיהיה, פחות שיפוטיות ויותר הכלה.
ה׳אז מה׳ שלך הולך ללוות אותי הרבה בחיים!
תודה רבה על הכל.
אור
המשך לקרוא...
About 3 years ago my house doctor suggested that I go to a Dietician – Lily Rosen (who at the time worked with Maccabi), she told me that Lily is wonderful and she will teach me how to eat. I made the appointment and was full of enthusiasm on arrival. After having to wait a while I eventually walked into her room. I told her that I wanted a very strict diet and I insisted that I wanted to lose weight very quickly. I saw a look of horror on her face. She asked me what I ate and I told her that my diet consisted of low calorie bread, 0% cottage cheese, ½% yoghurt, 1% milk, no fries, no fats etc. After she digested all the information, she asked me if I though that I could start drinking 3% milk – I gave her this look of disgust. She tried to explain to me that all these diet foods have no nutritional value whatsoever. I got so angry with her – she was a dietician and all I wanted was to be put on a diet and to loose weight. I left her room crying my eyes out and feeling very frustrated. Was she insane? I vowed that I would not go back to her.
I very hesitantly went back the following week, and she told me to eat 3% yoghurt and 5% cheese – had she lost her mind completely!!!!. After a few weeks I stopped fighting with Lily and started to listen to her, I started to understand what she was saying and slowly it was starting to make some sense. Lily then left Maccabi and opened up her own practice – Shivuy Mishkal. I did not see her for a few months and then decided that I needed her help, as in the few weeks that I had seen her, she had really helped me.
I went to Lily at Shivuy Mishkal, started doing Pilates, which I must add, I was not too over excited about the thought of going, as exercise and I do not exactly go well together, but I thought I would give it a try and I told Lily that I was sure that Pilates was not for me, but I would give it a month. Well, 2 years later (with a few breaks here and there) I am still at Pilates. I have the most incredible trainer – Tal. The wonderful thing about Pilates is that you use muscles that you never use before. It is so good for your body, your soul, your back, great for stress.
Shivuy Mishkal is a fantastic clinic. They teach you how to eat, you learn to know exactly what your body needs. You learn that in order to function you have to eat properly. It is no good starving your body as by starving – that automatically leads to binging and vomiting. They teach you that your body needs carbohydrates, proteins, fats and sugars. They teach you to stop being so afraid of food, there are no forbidden food.. They teach you that by eating everything – obviously in moderation, you can loose weight – even if it takes you a bit longer. You can maintain your weight. They teach you how to accept your body. Lily put me on an eating plan – no diet food – all the food that I love, it is a plan that you can stick to for the rest of your life. At the clinic there is also a Psychologist, as with an eating disorder it is vital to be under a Psychologist and a Dietician.
The best part is that I can go to a restaurant and not go into panic as to what I can eat – I can eat everything. I have still not got to the stage of eating desserts or cakes, but hopefully I will get there. I never though I would ever get to a stage of saying that I cannot eat light bread or diet yoghurt – but it is true. I really love what I eat. I even eat schwarma, pita – nature valley bars, yellow cheese – everything – what a win. At last there is some balance with my eating.
I now realize that in life it is no good looking at the glass that is half empty, you must look at the glass that is half full – you have to look at how far you have come and not how far you still have to go. Having said that, it is easier said that done.
I know that I still have a far way to go on my journey, but with Lily’s help, support and encouragement I know that I will succeed big time.
Lily, Nadia and all at Shivuy Mishkal – kol hakavod to you all – keep up the good work.